החלטה בתיק ע"מ 1098/13

העורר נתון במעצר מאז 23.1.13.

למחרת, בתאריך 24.1.13, הוארך מעצרו ב-12 ימים לצורכי חקירה. בהחלטתו קבע בימ"ש קמא כי קיים חומר חסוי המצביע על חשד לכאורה למעורבות העורר בעבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת וביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת. ביהמ"ש התייחס עוד לטענת העורר כי חיילים תקפו אותו בעת מעצרו. ביהמ"ש ציין כי מהמסמכים הרפואיים שהוצגו לפניו, לא נראה שום סימן לאלימות. עם זאת, הציע לעורר כי ימסור גרסה בנושא זה לחוקריו, וכי החוקרים יעבירו את התלונה לגורמים הרלוונטיים.

בערר נגד החלטה זו מעלה הסנגור שורה של טענות.

ראשית, מציין הסנגור כי מרשו נחקר בתנאי מניעת מפגש עם סנגורו מאז תחילת החקירה. לאור זאת, עומד הסנגור על הצורך בהידוק הביקורת השיפוטית ועל התרשמות בלתי אמצעית של ביהמ"ש מטענות העורר בנוגע למצבו הרפואי. עוד טוען הסנגור, כי בעת החיפוש בביתו נתפסו מחשבים וספרים שאינם שייכים לעורר אלא לבני משפחתו, ואף נגרם נזק לרכוש. הסנגור מציין בנוסף כי זהו מעצרו הראשון של העורר, אשר בעבר זומן לפגישה עם איש שב"כ אליה התייצב, אך לא נעצר. הסנגור מוסיף כי מרשו פעיל חברתי, הנוטל חלק בהפגנות שנועדו לשפר את תנאי המחייה של הפלסטינים. הסנגור מדגיש כי אין בדבר כל מסוכנות. עוד מדגיש הסנגור את טענת מרשו שהוכה בעת מעצרו. לבסוף, מבקש הסנגור כי ביהמ"ש יבחן האם נעשה שימוש בשיטות חקירה אסורות או האם הופעל לחץ פסול על מרשו. על רקע כלל האמור, עותר הסנגור לשחרור מרשו או לחילופין לקיצור משמעותי של תקופת המעצר.

התובע מתנגד לערר. התובע מציין כי העורר נחקר בגין מעורבותו בפעילות ביטחונית חמורה ומסוכנת שאין לה כל קשר עם פעילות חברתית. התובע מדגיש כי יש לבדוק את טענות העורר על האלימות כלפיו, אך זאת באמצעות תלונה מסודרת במשטרה הצבאית החוקרת. התובע מוסיף וטוען כי, בנסיבות העניין, המדובר בתקופת מעצר סבירה, התואמת את צורכי החקירה כפי שפורטו בדו"ח המידע החסוי שהוגש לעיוני.

לנוכח מניעת המפגש בין העורר לסנגורו, שמעתי את העורר בנפרד וזה ציין כי הוא אכן הוכה בעת מעצרו וכי במהלך יומיים לאחר מכן היו לו כאבים ביד שמאל, אך כיום הוא מרגיש טוב. העורר הוסיף כי מצבו הרפואי יחסית טוב, אך הוא נזקק לתרופה שלא נמסרה לו בבית הסוהר. הוא ציין כי נבדק על ידי שלושה רופאים והעלה בפניהם את הטענה האמורה, אך מבלי שקיבל טיפול.

עיינתי בדו"ח המידע החסוי ובחומר החקירה עד כה ואין לי לקבוע אלא כי אכן קיים חומר מודיעיני ואף ראיות הקושרות את העורר למיוחס לו. בעניין זה יש לציין כי החקירה כבר הניבה פרי וניתן לקבוע כעת כי על פני הדברים העורר אכן נטל חלק בעבירות אשר מסוכנותן אינה נתונה בספק.

עוד התרשמתי כי החקירה נמצאת בתחילתה, וקיימת תוכנית חקירתית סדורה המחייבת את המשך מעצרו של העורר.

כאן המקום לציין כי על אף מניעת המפגש לא ראיתי חוסר מידתיות בהחלטת בימ"ש קמא, זאת לנוכח עילת המסוכנות הברורה וצרכי החקירה.

על רקע האמור, יש לדחות את הערר.

יחד עם זאת, ועל אף שהעורר לא העלה את תלונותיו בדבר מכות במהלך חקירתו, יש לטעמי מקום להפנות את העניין למשטרה הצבאית החוקרת, באופן ישיר בהחלטת בימ"ש זה. הדברים נכונים במיוחד כאשר קיימת מניעת מפגש המונעת מהסנגור לאסוף פרטים מינימאליים לצורך הגשת תלונה.

אשר על כן, אני מורה למזכירות ביהמ"ש להעביר העתק החלטה זו, בצירוף פרוטוקול הדיון בערכאה הראשונה ובפניי, למשטרה הצבאית החוקרת.

כן אני מורה שהעורר ייבדק על ידי רופא אשר יישמע את טענותיו בנוגע לצורך בקבלת תרופה, במידת הצורך יורה על מתן טיפול, ואף יגיש דו"ח לביהמ"ש באשר לממצאיו.

לצורך האמור, תפנה מזכירות ביהמ"ש לשלטונות בית המעצר בו שוהה העורר.

ניתנה היום, 30 בינואר 2013, י"ט בשבט התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

מ.מ הנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: